העולם על פי המכשפה / מאת שרית פרקול

יום שישי 28.1.05

בלוג של שולתת!!!1

"המכשפה", שולטת המנהלת בלוג ב"כלוב", מתעדת הבלחות של בדס"מ בחיי היומיום

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=84

"בחיי היום יום, כולנו עסוקים, עבודה, לימודים, חברים, הורים, שכר דירה ושאר ירקות, אולם מדי פעם אל תוך שיגרת היום יום מבליחים פרצי BDSM, אשר הופכים את היום למשהו קצת אחר. בבלוג הזה אני אנסה לתאר, כל מיני אפיזודות שכאלו אשר אלמלא ב-BDSM עסקינן, היו נראות רגילות". כך מציגה המכשפה את הבלוג שלה, "פרצי BDSM מבליחים".
הבלוג מתאחסן, כראוי, באתר קהילת הסאדו-מאזו העברית, השולטות והנשלטים, השפחות והאדונים, הקושרים והקושרות וכדומה, "הכלוב". במקום לתאר סצינות של סדום ועמורה, היא מתעדת פכים קטנים מחיי היומיום, כמו נשיקה על כף היד בפגישה עסקית, או טכנאי שקרא לה "גברתי", שגורמים לה להרגיש כמו מלכה גם בעולם שמחוץ לקהילת הבדס"מ (בונדאג', דומיניישן, סאדיזם, מאזוכיזם).

"היום מישהו שאל אותי, מה יש לך עם BDSM? אין עוד דברים בעולם חוץ מזה?", היא כותבת. "אז אמרתי לו ש-BDSM זה אי של שפיות בחיים המטורפים שלי.
זה שלא שיש לי חיים מטורפים הרבה יותר משל אחרים, אני בטוחה שיש הרבה קוראים כאן שהקריירה שלהם תובענית לא פחות משלי ושהם נמצאים במירוץ מתמיד ובתחרות מטורפת כל הזמן.
אבל לפעמים כשאני צריכה לכתוב עוד 4 פרזנטציות, לראיין מזכירה ולבדוק 10 חשבוניות בשעה אחת - אז קודם כל אני בורחת לאי הזה.
האי של השפיות שלי, אי ה-BDSM, שאני יכולה להגיע אליו בכל מיני דרכים. אני יכולה סתם לסמס עם איזה כלבלב בפלא פון, להכנס לכלוב באמצע היום, או סתם להתנתק במחשבה ולפנטז על המגפיים שלי...."

רוב הנשים שאני מכירה דווקא לא אוהבות שקוראים להן "גבירתי", אבל הנה, יש מישהי שביטוי קטן כזה ממש עושה לה את היום. בפוסט "גבירתי" היא כותבת:
"זוכרים את איש המחשבים אצלנו בחברה שבה אני עובדת, שבכל פעם שהמחשב שלי מתקלקל, אני מתקשרת אליו והוא תמיד אומר שהוא כבר מגיע וכעבור כמה דקות הוא מופיע בפתח חדרי ואומר 'קראת לי גבירתי'?
אז היום הודיעו לי שהוא עוזב, נורא חבל לי. הוא לא טכנאי מושלם אבל הוא תמיד קורא לי גבירתי.
היום בדיוק הוא בא להתקין לי משהו ובמהלך ההתקנה הוא אמר 'גבירתי' לפחות 4 פעמים, אז הייתי חייבת לשאול אותו, האם לכולן הוא קורא ככה. הרי הוא עוזב ולא תהיינה לי עוד הזדמנויות.... "

אולי תתפלאו, אבל אפילו ביקור תמים בחנות נעליים לצורך רכישת סנדלים (כחולים!) יכול להיות חגיגה של שליטה. מלבד העובדה שנעליים - נעלי סטילטו אדומות, למשל, או מגפי עור גבוהים - נחשבות אביזר שליטה וסגידה ידוע, מסתבר שעצם ההתנהלות בחנות יכול להסב לטיפוס שתלטני כמו המכשפה עונג רב:
"נכנסתי לחנות שהייתה מלאה באנשים, ניגשתי למוכר העסוק, הצבעתי לכיוון הסנדלים בחלון ואמרתי לו, 'כחולות, מידה 41' והתיישבתי לי על כסא שהתפנה בדיוק. בעודי מתיישבת, אני רואה ליידי בחור ובחורה, היא מביטה בו מודד נעליים, כל זוג שהוא מודד הוא שואל לדעתה והיא מפטירה באדישות 'תחליט אתה'. נראה כי הבחור מודד עשרות זוגות ומתקשה להחליט.
המוכר ניגש אלי עם הסנדלים הכחולות, אני מודדת, נעמדת מול המראה ומתאהבת בסנדלים החדשות שלי. 'כמה' אני שואלת והמוכר אומר 370 שקל ומוסיף 'זה עור אמיתי', 'מצוין' אני אומרת לו 'סגרנו על 200?' המוכר מתנגד ומנסה לשכנע אבל אני חוזרת על הסכום שוב ושוב ובינתיים מורידה את הסנדלים, מושיטה לו אותם עם הקופסה וקמה ממקומי. אחרי שתי דקות הוא שואל 'איך את משלמת?' 'מזומן' אני אומרת לו וקולטת בזוית העין שהבחור שמודד נעליים מביט בי בהערצה. המוכר חושב כמה שניות, מכניס את הקופסה לתוך שקית מושיט לי אותה ואומר 'תתחדשי', אני שולפת את הכסף מושיטה לו וצועדת לכיוון הדלת.
המוכר הולך אחרי עוד כמה צעדים וכאילו מנסה לומר משהו נוסף אבל יוצא לו שוב 'תתחדשי ותבואי לקנות אצלנו תמיד'. אני מסתובבת למוכר ואומרת לו 'נחמד למכור ללקוחות שיודעים מה הם רוצים ומהר, אה?'"

השבוע, המכשפה פרסמה בבלוג שיר שאני אוהבת, "פנקס הקטן". את השיר, המבוסס על סיפור מאת דיימון ראניון, שר ששי קשת וכתב דן אלמגור. המכשפה מצאה גם בו, כמובן, הבלחות של בדס"מ:

"פנקס הקטן היה רק נער מעלית
כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
אהב אותה כל כך
הוד מעלתה הייתה בעצם רקדנית
יפה מאין כמותה
הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
יש פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה היתה
הוד מעלתה."


כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-witch.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

104